חיפוש
  • AizlerZ

בועה ענקית של זמן משפחה

כשזואי התחילה ללכת לגן⁠

בהתחלה, זה היה לנו מאוד מוזר.⁠

מן דיסוננס הורי כזה שלא מוסבר.⁠

מצד אחד, פתאום התפנה עוד זמן⁠

לעבודה, סידורים וגם לרגע לעצמנו ⁠

(קחו ניחוש מה הבינג' האחרון שעשינו)⁠

ואיזה כיף לדעת שהיא נמצאת בידיים טובות.⁠

מצד שני, איך זה הגיוני שרוב היום היא לא איתנו?⁠

מה, מתוך יום שלם אנחנו יחד רק לכמה שעות?⁠

אנחנו יודעים שזה הדבר הנכון בשבילה.⁠

חברים, משחקים, טבע. כל מה שיש לגן להציע.⁠

שתמלא לעצמה את הכד שבלב,⁠

אבל אחרי זה, זה רק הזמן שלנו ביחד.⁠

בלי עבודה וכמה שפחות מסכים ⁠

(אולי כמה דקות לעשות פרצופים לסבא וסבתא בוידאו)⁠

זה רק אנחנו והיא, על השטיח⁠

בגובה העיניים.⁠

משחקים, צוחקים ומנשנשים במבה או פרי.⁠

זה לפעמים לא נתפס בעניינו, כמה מהר הזמן חולף.⁠

הרגע היא נכנסה בדלת, הורידה את התיק וחלצה נעליים,⁠

וכבר צריך להתחיל להכין ארוחת ערב ומקלחת.⁠

אבל במקביל, מזכירים לעצמנו להוקיר את הזמן הזה.⁠

הכל כך מזוקק, שהוא רק שלנו.⁠

שאנחנו זוכים לבלות, לצחוק ולהנות ביחד.⁠

לראות אותה גדלה, שמחה ושהקשר שלנו איתה⁠

ועם צ'נדלר רק צומח מרגע לרגע עוד.⁠

כמו בועה ענקית של 'זמן משפחה'.⁠

ומזל שיש גם שבתות.⁠

0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול