לפעמים, היום יום בבית
לא מתנהל בהכרח כמו שהיינו רוצים.
גם אם קמנו בבוקר עם כוונה טובה
והצהרנו שהיום הזה הולך להתנהל בצורה רגועה.
המציאות קובעת אחרת
ופתאום הכל נהיה דחוף, רועש ומבולגן.
רוצים דוגמא? הכי פשוט.
לפני כמה ימים כחצי שעה לאחר שזואי חזרה מהגן,
במקום לשבת יחד לשתות את הקפה של 4
ולהתפעל מהמרפסת על הציפורים הנודדות,
לפתע היינו צריכים לצאת במהרה לקחת את זואי לבדיקה
(אל דאגה, כולם בריאים ובסדר).
בדיוק בזמן הזה, צ'נדלר רצה תשומת לב,
החל לנבוח ולקפוץ בבית
זואי הייתה רעבה וביקשה לאכול,
והכל בלחץ כדי להספיק להגיע בזמן.
האוטומט אומר - בלאגן, לחץ ומתכון לעצבים.
אי אפשר שלא להבין אותנו, אנחנו אנושיים.
אבל עוד לפני שהאוטומט הופעל, נשאלה השאלה –
כשהילדים שלנו רואים אותנו, מה הם לומדים מכל זה?
איך אמא מאמנת (@efratleket) אומרת –
"האח הגדול, רואה הכל"
השנים הראשונות משמעותיות מאוד לילדים שלנו,
הם קולטים ה-כ-ל.
וגם זואי, היא כמו ספוג.
מה שנעשה, ככה יהיה.
הם יודעים טוב מאוד להחליט לעצמם, אבל בהתחלה -
כל מילה שנגיד, ככה הם ידברו לאחר.
כל מעשה שנעשה, ככה הם יחשבו שנהוג לעשות.
יש לנו הרבה מאוד כוח,
ולפעמים אנחנו אפילו לא מודעים עד כמה.
אבל כמו שדוד בן אומר,
"עם כוח גדול, באה גם אחריות גדולה".
וזה באחריות שלנו, כמחנכים, פשוט לשים לב.
ומה קרה איתנו בסופו של עניין?
נשימה עמוקה נלקחה,
ארוחה זריזה לדרך נעשתה,
הקפה ייצא בטייק אווי
וכששבנו הבייתה צ'נדלר קיבל המון אהבה.
Comentários