בשביל בעלי החיים

היום מציינים ברחבי העולם את יום הכלב הבינלאומי.

בדרך כלל אנחנו מספרים על החשיבות של סיפורים שמחים או קטעים מתוך הספר שלנו, אבל הפעם הרגשנו שנכון לשתף קצת יותר.

מעבר למצחיק, לצבעוני ולשמח.

את הסיפור האמיתי של צ'נדלר.

צ'נדלר נכנס למשפחה (וללב) שלנו לפני 4 שנים.

אימצנו אותו מאגודת צער בעלי חיים @spcaisrael.

צ'נדלר הגיע למכלאה אחרי שברח מספר פעמים מהבית הקודם שלו.

לא ידוע לנו בדיוק מה עבר עליו, אבל כנראה שזה היה בצדק.

באחד מהפעמים שהוא ברח, המשפחה הקודמת שלו החליטה שהפעם היא לא מגיעה לקחת אותו.

זה בסדר, משפחה שלא יודעת להכיל ולטפל בכלבים,

לא מגיע להם כלב כזה.

או בכלל.

לאחר כחודש, הגענו למכלאה בדרום תל אביב.

זה לא לקח הרבה זמן.

ברגע שנכנסנו למכלאה, ראינו זוג אוזניים חום שמציץ מבעד לכלוב.

התקרבנו. הוא בחן אותנו, אנחנו בחנו אותו.

הוצאנו אותו לסיבוב. התוודאנו. הכרנו.

זה היה לנו ברור. כנראה שגם לו.

כשלקחנו אותו, הזהירו אותנו שהוא לא כלב קל.

שהוא כלב עם חרדות. אותנו זה לא עניין.

אנחנו כבר בחרנו בו, והוא כבר בחר בנו.

ההתחלה, כמו שקורה לפעמים, לא הייתה פשוטה.

צ'נדלר היה צריך להתרגל לבית החדש שלו.

לסביבה חדשה ולא מוכרת.

לבעלים חדשים, שעדיין היו זרים לו.

זה לקח זמן.

הכנסנו הביתה כלב שמפחד מהצל של עצמו ועם בטחון עצמי נמוך.

אבל לאט לאט, זה השתפר.

עוד חיזוק חיובי.

עוד הצלחות.

עוד תחושת בטחון.

ובעיקר, עוד המון אהבה.

זה לא היה פשוט, אבל בעיקר שווה את זה.

וגם היום, עדיין יש את האתגרים.

אבל זה כבר לא שם. זה רחוק מאוד ממה שהיה.

היום צ'נדלר הוא כל מה שאנחנו מספרים עליו, ועוד.

אולי זו קלישאה להגיד, אבל זר לא יבין.

זו זכות לתת מקום, מקלט – בית.

והתמורה, מדהימה עוד יותר.

אם עדיין לא אימצתם כלב, עכשיו זה הזמן.

לטובת החינוך של הילדים שלנו ובעיקר בשביל להציל חיים.