הגיע הזמן שנדבר גם בממצאים ועובדות.
אנחנו לא חושבים שלמישהו יש ספק.
החיבור בין בעלי חיים וילדים ידוע כמחזק מאוד את היכולות הרגשיות של הילדים שלנו.
תחושת האחריות האישית, המשחק והאהבה ההדית יוצרים את כל זה.
זה מאוד אינטואטיבי.
אבל האם ידעתם שחלק נכבד מהמחקרים שהיו קיימים עד היום, התייחסו למבוגרים ובני נוער בלבד?
ההנחה הרווחת הייתה שזה הגיוני שאם לחברו הטוב ביותר של האדם יש השפעה כה גדולה על רמת האחריות, התחושה החיובית והאמפתיה של המבוגרים, סביר שתהיינה השפעות דומות גם על גילאים צעירים יותר.
אך במחקר חדש שפורסם לפני כחודש בכתב העת Pediatric Research נמצאה השפעה חיובית גם על ילדים בגיל הרך. בעלות, טיול משותף ושעות משחק עם כלב נמצאו כמעודדות את ההתפתחות הרגשית והחברתית של הפעוטות.
עד כמה?
פעוטות ממשפחות עם כלבים היו ב-30% פחות סיכון לבעיות התנהגותיות וחברתיות בהשוואה לילדים ממשפחות שלא היה ברשותם כלבים. מעבר לכך, ילדים שהוציאו לטיול את כלביהם יחד עם משפחותיהם, אפילו פעם אחת בשבוע, ולמדו את החשיבות של אחריות אישית ודאגה לאחר, דורגו גבוה יותר כבעלי סיכוי גבוה להפגין רמות גבוהות יותר של התנהגות חברתית.
בספר "החבר הכי טוב של זואי" היה לנו חשוב להעביר בדיוק את המסר הזה.
בין אם זה בשעת משחק, טיול בגינה עם אמא או הארוחה היומית של צ'נדלר,
לאורך הסיפור זואי לומדת את החשיבות בלקיחת אחריות ודאגה לאחר.